פסק דין משלים בתיק דמ"ש 3481-08

1.         התובע, שהועסק במוסך הנתבעת כמכונאי, החל מתאריך 7.8.05 ועד 17.8.07 תובע בתביעתו דנן תשלום פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון יתרת חופשה שנתית (בסך 316 ש"ח) ויתרת דמי הבראה .

הנתבעת הודתה בביה"ד בחוב לתובע בגין יתרת דמי הבראה ולעניין זה ניתן פס"ד חלקי ביום 10.9.08. התביעה ליתרת פדיון חופשה נמחקה עפ"י החלטת ביה"ד מיום 16.7.09.

נותרה, אפוא, להכרעה, התביעה ככל שהיא מתייחסת לפיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת והיא מושא פס"ד משלים זה.

2.         העידו בפנינו התובע, מחד. מטעם הנתבעת העידו מנכ"לה, מר שלמה שריקי (להלן: "מר שריקי") ומנהל שירות הלקוחות, מר ליאור לנג, שהוא חתנו של מר שריקי (להלן: "מר ליאור").

3.         יובהר, כי ההליך בתיק זה הועבר מפסים של דיון מהיר לפסים של הליך רגיל , כפי שיפורט להלן.

נסיבות סיום יחסי העבודה

4.         אליבא דתובע, הוא פוטר "פעמיים": בפעם הראשונה -  פוטר ע"י מר ליאור, ש"הודיע לי כי אני מפוטר וכי עבודתי הסתיימה במוסך". הפיטורין אושרו , לגרסתו, ע"י מר שריקי, עמו שוחח התובע ביום המחרת, לאחר שזומן אליו לשיחה. לדברי התובע, מר שריקי הודיעו, כי הוא "לא משנה את ההחלטה" (של ליאור) בדבר פיטוריו והעמידו על "זכותו כמפוטר" להמשיך ולעבוד 14 ימים נוספים המהווים תקופת הודעה מוקדמת.

התובע התייצב לעבודה ביום שלאחר שיחתו הנ"ל עם מר שריקי, לאחר שהתייעץ לדבריו עם בא כוחו (בן דודו) והלה הבהיר לו, כי "מבחינה משפטית אני חייב לתת להם 14 ימים לפי החוק".

ממשיך התובע וטוען, כי בחלוף 8 ימים בלבד  "פנה אלי בשנית המנהל (מר שריקי - ע.ק) וביקש ממני להפסיק את עבודתי ולעזוב את המוסך" - זו, לשיטתו, "הפעם השנייה" בה פוטר.

5.         יצוין, כי הגם שהתובע היה מיוצג בהליך זה מראשיתו, לא ניתנו על ידו פירוט והבהרה כלשהם באשר ל"אקט הפיטורין" לו הוא טוען, הרקע לו ונסיבותיו (בשתי הפעמים), למעט - כאמור - אמירותיו הכלליות והסתמיות (בכתב תביעתו כמו גם בתצהיר עדותו הראשית) , לפיהן הודע לו שהוא "מפוטר" וכי "התבקש להפסיק עבודתו ולעזוב את המוסך". הא ותו לא.

אוסיף ואציין, כי התובע אף העלה גרסאות מספר באשר למועדים בהם מדובר ולסדר השתלשלות העניינים. כך, בכתב התביעה טען, כי פוטר ע"י ליאור ביום 6.6.07, כי חזר לעבודה לתקופת הודעה מוקדמת ב 8.8.07 וכי עבודתו הופסקה שנית ב 17.8.07 ואילו בתצהירו טען, כי האירועים אירעו כולם בחודשים  7/08 - 8/08 .

בביה"ד, מנגד, עת הוסבה תשומת ליבו ל"בלבול" במועדים וניתנה לו ההזדמנות לנקוב במועד הנכון ולהבהירו, חזר וטען כי מדובר בהתרחשויות שאירעו כולן בחודש 6/07 , כך הגם שהוא עצמו צירף כרטיסי נוכחות בעבודה לחודשים 7/08 ו 8/08 (עד מחצית החודש) כמו גם תלושי שכר לחודשים אלה .

6.         הנתבעת הכחישה מכל וכל את "גרסת" התובע בדבר פיטוריו והציגה גרסה מפורטת, שונה לחלוטין, בכל הנוגע לנסיבות שהובילו לניתוק היחסים בין הצדדים. מר ליאור אישר אמנם בעדותו, כי ביום 6.8.07 כעס על התובע בגין "התנהגות לא הולמת" אולם עמד על כך , כי לא פיטר את התובע בציינו, בין היתר, כי  אין זה כלל בתחום סמכותו.

בחקירתו הנגדית בביה"ד העיד מר ליאור, כי בתאריך  6.8.07  כעס על התובע מאחר ובסוף יום העבודה, בשעה 16:00, ביקש ממנו להחזיר ללקוח רכב שעבר טיפול במוסך והתובע סירב, הגם שעבודה בשעות נוספות היוותה חלק מן העבודה הנדרשת במוסך והעובדים קיבלו תמורה בגינה. עפ"י עדות ליאור, "אמרתי לו: אם לא מתאים לך לעבוד אצלנו, אין שום בעיה, זכותך לעבוד איפה שאתה רוצה" והפניתי אותו למר שריקי כי שריקי המעסיק שלו והוא קיבל אותו לעבודה, נותן לו את החופשות וכו' ".

מר ליאור חזר והדגיש, "אני לא אחראי על פיטורי עובדים....אני לא מתעסק עם מנגנון פיטורים....".

בחקירתו הנגדית אף עמד מר ליאור על כך , כי בשום אופן לא אמר לתובע "אל תבוא מחר לעבודה" וכי אם כך טוען התובע (עפ"י השאלה שהוצגה לו, להזכיר,  ע"י ב"כ התובע), הרי אין התובע דובר אמת. מר ליאור הוסיף וציין, כי כלל לא יכול היה להרשות לעצמו לוותר על התובע בשים לב ללחץ עבודה ומחסור בעובדים ששררו במוסך במועדים הרלבנטיים.

7.         מר שריקי העיד בפנינו, כי ליאור דיווח לו על סירוב התובע להחזיר רכב ללקוח וכי כעס עליו ומשלא התייצב התובע לעבודה ביום המחרת, 7.8.07  , התקשר אליו שריקי ושאל "מה קרה ולמה לא הגעת לעבודה. הוא ענה לי שהוא רוצה לבוא לדבר אתי.... אמרתי לו: גם אם כועסים עליך וגם אם דברים לא מובנים, אתה לא יכול לקחת יום חופש ללא הודעה ואז אמר שהוא יבוא לשיחה. הוא הגיע לשיחה, הבהרתי לו שזה לא מקובל לא להחזיר רכבים , לא להגיע לעבודה ואז הוא אמר שהוא רוצה חופש. באותו מעמד הוא ביקש חופשה ואז אישרתי לו את החופשה".

לדבריו, החופשה אושרה  החל מתאריך 17.8.07 ולמשך שבוע ימים בלבד, בשים לב ללחץ העבודה במוסך.

אליבא דמר שריקי, התובע אכן יצא לחופשה ביום 17.8.07, כרשום בכרטיס הנוכחות וכעולה מתלוש השכר לחודש זה , לפיו שולם לו תשלום בגין ימי חופשה ("תמורת חופשה").